האלבום הגותי הגדול. Siouxsie Sioux בשיא, קולה ישיר לחוט השדרה. John McGeoch על גיטרה שנשמעת כמו סוס שנופל מצוק. Budgie על תופים שמניעים את הכל.
הוקלט ב-Surrey Sound Studios בלת'רהד, מרץ-אפריל 1981. Nigel Gray, אותו מפיק שעבד עם The Police, הביא סאונד נקי אך מאיים. John McGeoch, הגיטריסט, הוא הלב של Juju: הסגנון הייחודי שלו, דיסוננסים, ניגון לא צפוי, נתן לאלבום את האופי הגותי העמוק.
Spellbound ו-Arabian Knights יצאו כסינגלים לפני האלבום. Voodoo Dolly, שמסיים את האלבום, נמשך מעל שבע דקות ויוצר סיום היפנוטי ואפל.
רוב המבקרים ומעריצי הלהקה מסכימים שכן. Juju הוא השיא האמנותי, הסאונד הכי ממוקד, הרצועות הכי חזקות, הכימיה עם John McGeoch בשיא. A Kiss in the Dreamhouse (1982) גם מצוין אבל שונה בכיוון.
Siouxsie Sioux על ווקאל, John McGeoch על גיטרה, Steven Severin על בס, ו-Budgie על תופים ופרקאשן. Budgie ו-Siouxsie הפכו לזוג רומנטי בתקופה זו, ויחד הקימו את The Creatures.
Juju הוא אחד מאבני היסוד של Goth Rock. האווירה האפלה, הגיטרה הדיסוננטית של McGeoch, וקול Siouxsie המאיים, כל אלה הגדירו את הז'אנר. להקות כמו Bauhaus, The Cure ו-Sisters of Mercy כולן מחויבות לאלבום הזה.
Night Shift היא הרצועה הארוכה והמאיימת ביותר באלבום, שש דקות של מתח גותי. סיפורית, היא עוסקת ב-Yorkshire Ripper, הרוצח הסדרתי שפעל באנגליה בסוף שנות ה-70 ועורר אימה לאומית.