האלבום שיצר ז'אנר. Lisa Gerrard שרה בשפה שהיא המציאה, Brendan Perry כתב מוזיקה שמגיעה מהמאה ה-13. צ'לו, טרומבון, טימפני. Dead Can Dance השאירו את הגיטרות מאחור ויצרו Darkwave.
Dead Can Dance נוסדו ב-1981 במלבורן, אוסטרליה על ידי Lisa Gerrard ו-Brendan Perry, ועברו ללונדון. הוקלט ב-Woodbine St. Recording Studios בין ספטמבר לנובמבר 1985. האלבום זנח לחלוטין גיטרות לטובת צ'לו, טרומבון וטימפני, שילוב ייחודי שהגדיר את הסאונד העתידי שלהם.
שם האלבום לקוח מ-Spleen et Idéal, קובץ שירים של Charles Baudelaire שהוא חלק מ-Les Fleurs du mal (1857). כריכת האלבום מציגה תמונה של הריסת מרומי דגן בנמל סלפורד, מנצ'סטר.
Lisa Gerrard שרה בשפה שהיא יצרה בעצמה, שאין לה שם רשמי. היא מתארת אותה כשפה שצמחה מתוכה, ביטוי של רגשות שלא ניתן להכניס למילים בשפה מוכרת. זה אחד המאפיינים הייחודיים ביותר של Dead Can Dance — הקול כנשא רגש, לא כנשא מילים.
הדביוט Dead Can Dance (1984) עדיין כלל גיטרות ואלמנטים של Post-Punk וגות'ק. Spleen and Ideal נטש את הגיטרות לחלוטין לטובת כלים קלאסיים ומוזיקה ניאוקלאסית. זו הנקודה שבה Dead Can Dance יצרו את הז'אנר שיוגדר לאחר מכן כ-Neoclassical Darkwave.
Dead Can Dance הם דואו אוסטרלי-בריטי: Lisa Gerrard (ווקאל, כלים) ו-Brendan Perry (ווקאל, כלים). נוסדו ב-1981 במלבורן, עברו ללונדון וחתמו ל-4AD. הוציאו אלבומים עד 1996, התפרקו, חזרו ב-2012. Gerrard ידועה גם מהפסקול של Gladiator (2000).
שם האלבום לקוח ישירות מ-Spleen et Idéal, חלק מ-Les Fleurs du mal של Charles Baudelaire (1857). Baudelaire, הסמבוליסט הצרפתי הגדול, חקר את המתח בין האידיאלי לאפל, בין השמיים לבין הסבל. Dead Can Dance מצאו בכך מקבילה לאסתטיקה המוסיקלית שלהם.