Depeche Mode
ארבעה ילדים מבזילדון, עיירה אפורה מחוץ ללונדון שלא הייתה אמורה לייצר שום דבר מיוחד. Martin Gore כתב שירים על אהבה, חטא, ואלוהים. ב-1980 ייסד וינס קלארק (Vince Clarke) את הלהקה עם Dave Gahan, Martin Gore ו-Andrew Fletcher בבאזילדון. קלארק כתב את Speak & Spell (1981) — הדביוט — ועזב מיד לאחריו כדי להקים את Yazoo ואחר כך את Erasure.
עם עזיבת קלארק, Martin Gore לקח את העט. אבל גור צריך מישהו שיממש את המוזיקה — וב-1982 הצטרף Alan Wilder, מוזיקאי ומפיק, שהפך לאדריכל הצליל של הלהקה. Wilder הפיק, עיצב והרכיב — Gore כתב, Gahan שר. הטריו הזה יצר את השיאים הגדולים: Some Great Reward, Black Celebration, Music for the Masses, Violator.
Dave Gahan שר אותם כאילו הוא חי בתוכם. התוצאה: הסינת-פופ הכי מסוכן שנוצר אי פעם. לא מסוכן בגלל הרעש, מסוכן בגלל שהוא נכנס פנימה ולא יוצא.
המלודיה שאי אפשר לשכוח. פשוט ומושלם. הדלת הרחבה לעולם שלהם.
1990. שמונה שירים. לא שיר מיותר. האלבום שהפך אותם לגדולים מהז'אנר שלהם.
מ-1984. Gore מדבר עם אלוהים ולא מקבל תשובות טובות. אחד השירים הנועזים שנכתבו.
VIOLATOR
שמונה שירים. Personal Jesus, Enjoy the Silence, Policy of Truth. האלבום שהפך אותם מלהקת Synth-Pop לתופעה עולמית. הוקלט בברלין. מרגיש כמו ברלין.