DXM

הסיפור

ב-1984 הוקמה בחולון להקת האינדסטריאל קאלויס דאנטור: רונן הופמן בשירה ובקלידים, רונן ששון בשירה, והשף לעתיד אבי קונפורטי בתופים. הם ניגנו מוזיקה תעשייתית קשה וחסרת מלודיות, והופיעו מעט בפינגווין.

אחרי קלטת אחת הלהקה התפרקה. הופמן ויריב אלטר ייסדו את DXM, גם היא מחולון. אליהם חברו דורון סולומונס ושמוליק ברקוביץ'.

ארבעתם היו אז בני 16.

השם הוא ראשי תיבות של Deus Ex Machina. הם העלו בקולנוע דן מופע חד פעמי בשם "Coma", שכינו "מופע תעשייתי". הם הופיעו בבגדים שחורים, שנצבעו בסיר מטבח.

במרץ 1985 יצאה קסטת הבכורה, "R.I.P". העטיפה, בעיצוב אלטר, הזכירה עור נחש שהוכתם בדם. בתוך הקופסה הייתה עצם תרנגולת על חוט ברזל.

18 שירים, בסגנון שהלהקה כינתה "Industrial Dead Music". הנגינה כללה מתכות, מקדחות, פעמון כנסייה, מנוע, טלפון, מייבש שיער, קולות ילדים ואורגן קסיו.

על העטיפה הוסיפו הערה: הלהקה אינה מתכוונת לפגוע ברגשות איש ואינה מביעה דעה פוליטית או חברתית. ואז הפנו את המאזינים לכתובת פיקטיבית בעזה.

ב-1986 הצטרפו איל דורון וקרני פוסטל בצ'לו ובשירה. הקסטה "Faceless" חולקה לצד "סינתטי" ולצד "אורגני".

בינואר 1988 יצאה "Sad", שחולקה לצד "חיובי" וצד "שלילי". ב"T.V Sad" שולבה הקלטה של "התקווה" מסיום השידורים בערוץ הראשון. המהדורה המיוחדת יצאה ב-33 עותקים בלבד, בקופסה שאלטר עיצב ידנית.

באוקטובר 1988 הופיעו בצוותא. בסקסופון ניגן אורי קפלן, לימים מבלקן ביט בוקס. ל-100 הראשונים שהגיעו חולקה קסטה בחינם. עיריית תל אביב קנסה את הלהקה על פרסום לא חוקי של ההופעה, והיא הודיעה שההכנסות מהקסטה הבאה יוקדשו לתשלום הקנס.

באפריל 1989 יצאו השירים הראשונים בעברית: הלהקה הלחינה את שיריו של המשורר אלי הירש. "אמא שלי" הפך ללהיט. בדצמבר נחתמו בהאוזן השלישית.

ב-1993 יצא "Grin", ההקלטה הראשונה שלהם על תקליטור. העטיפה, בעיצוב אלטר, הייתה ה-Digipak הראשונה בישראל. ממנו יצאו "איפה כאן עכשיו" ו"תופסת". אחריו הלהקה התפרקה.

יריב אלטר, שעיצב את כל עטיפות הלהקה והמשיך כאמן חזותי בהולנד, הלך לעולמו ב-27 באוגוסט 2007.

ציר זמן

ראה גם