מועדון שקיבל מספר קטלוגי של חברת תקליטים, ומומן מכיסן של להקה אחת · שנים על גבי שנים.
ההסיינדה נפתחה במאי 1982 ביוזמת Factory Records · טוני ווילסון, אלן ארסמוס, רוב גרטון וNew Order עצמם. היא לא נחשבה לפרויקט צדדי של הלייבל אלא לפריט בקטלוג שלו, עם המספר FAC 51, בדיוק כמו תקליט.
את החלל עיצב בן קלי, והעיצוב הפנימי קיבל שבחים רבים · פסים צהובים ושחורים, עמודים תעשייתיים, אולם גדול מדי לקהל שהיה שם בהתחלה. המועדון היה מלא, וגם הפסיד כסף כמעט לאורך כל דרכו.
ההפסדים האלה מומנו בפועל מהרווחים של New Order ושל Factory. זה אחד ההסברים לכך שהלייבל שהוציא את אחד הסינגלים הנמכרים בהיסטוריה של המוזיקה העצמאית לא הצליח להישאר על הרגליים.
בשנותיה הראשונות ההסיינדה הייתה בעיקר אולם הופעות פוסט-פאנק, ובסוף שנות ה-80 היא הפכה לאחד המרכזים של תרבות ה-האוס והרייב הבריטית ושל מה שנקרא מדצ'סטר. המעבר הזה · מהופעות חיות לרחבה שמונעת מתקליטן · הוא בדיוק המעבר שהמוזיקה הבריטית עשתה באותן שנים.
המועדון נסגר בקיץ 1997, חמש שנים אחרי שהלייבל שהקים אותו פשט רגל. ב-2007 נערכה במנצ'סטר תערוכה לציון 25 שנה לפתיחתו · ולה, כמובן, ניתן מספר קטלוגי משלה.
העובדות אומתו מול ויקיפדיה האנגלית ומקורות על קטלוג Factory. ההסיינדה היא מועדון במנצ'סטר ואין לה קשר למועדונים ישראליים בעלי שם דומה.