היפ-הופ נולד בתחילת שנות ה-70 במסיבות הרחוב של הברונקס, כשהדי-ג׳יי Kool Herc האריך את קטעי התופים כדי שהרקדנים יוכלו להשתולל. סביבו צמחה תרבות שלמה בת ארבעה יסודות: די-ג׳ייאינג, ראפ (MCing), ברייקדאנס וגרפיטי.
שנות ה-80 הביאו את ה'אולד-סקול', וסוף ה-80 ותחילת ה-90 את 'תור הזהב' -- עידן של סמפלינג מתוחכם, מודעות חברתית ופריצה למיינסטרים. מאז, היפ-הופ הפך לז'אנר הגדול בעולם.
היפ-הופ נולד בתחילת שנות ה-70 במסיבות הרחוב של הברונקס בניו יורק, כשהדי-ג׳יי Kool Herc פיתח את טכניקת הארכת קטעי התופים לריקוד.
די-ג׳ייאינג (תקליטנות), MCing (ראפ), ברייקדאנס וגרפיטי -- ארבעה ביטויי אמנות שצמחו יחד מאותה תרבות עירונית.
התקופה של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, שהתאפיינה בחדשנות, מגוון סגנונות, סמפלינג מתוחכם ומודעות חברתית גבוהה -- עם אמנים כמו Public Enemy ו-A Tribe Called Quest.