הוא לא נכנס לסצנה בשנות ה-90 כמשקיע מבחוץ. ב-1984 הוא היה ברמן בפינגווין, ועשר שנים אחר כך פתח את אלנבי 58. זה מה שהופך אותו לגשר בין הניו וייב של שנות ה-80 למהפכת ההאוס של העשור שאחריו.
שטרק אומר שהוא בתחום מאז 1984. הוא גדל ברמת גן אבל היה כל הזמן בתל אביב, ונקודת הכניסה שלו הייתה צנועה · ברמן בפינגווין. בגיל 24 עבר ללונדון לכשנה, נחשף שם לעומק לניו וייב ולתרבות המועדונים הבריטית, וחזר עם תפיסה אחרת לגבי איך מועדון צריך להישמע ולהיראות.
כשחזר מלונדון נפתח הליקוויד. שטרק מספר שפשוט ניגש לבעלים ואמר לו שהוא לא מבין איך צריך לעשות את זה · תן לי ערב אחד ואני אמלא לך את המקום. הוא קיבל את יום ראשון. זה היה השלב שבו הפך ממי שעובד במועדון למי שמפיק בו.
באותה תקופה נכנס לתמונה גם DJ צ׳ופי. שטרק מספר שהכיר אותו עוד בפינגווין, ודרכיהם הצטלבו שוב בשירוקו ובחוף המערבי. שנים אחר כך הוא בחר בו כאחד האנשים המוזיקליים המרכזיים של אלנבי 58.
ב-1994 הוסב מבנה קולנוע אלנבי למועדון, על ידי שטרק, רל נדל וניצן לב צור. הוא מתאר את התקופה ככזאת שבה האוס, מוזיקה אלקטרונית ותרבות תקליטנים בינלאומית התחברו בתל אביב לעולם חדש של אופנה, עיצוב וקהל.
מה שעניין אותו לא היה להעתיק מועדון אירופי אלא לחבר בין מוזיקה, אופנה, עיצוב ותחושה שמשהו קורה במקום. סקירה מאוחרת תיארה אותו כמי שהוכיח שרוקרים יכולים לאהוב האוס.
בין הערבים שהוא זוכר במיוחד · הופעה של Sasha, ערבי דראם אנד בייס וערבי קונספט. הוא מזוהה גם עם מסיבות באוקטופוס בנמל תל אביב הישן באותן שנים.
אלנבי 58 נסגר ב-2000. כשהצוות עבר לנמל והקים את TLV, שטרק לא עבר איתם. דיווח מנובמבר אותה שנה מתאר את הפרויקט החדש כפועל בהנהגת רל נדל וללא שטרק.
שנה אחר כך הוא חזר עם ליין מסיבות בריכה בגעש · קונספט שונה לגמרי ממגה קלאב, עם קהל מבוגר יותר ואווירה פחות מסחרית. אפשר לראות בזה את תחילת המעבר שלו ממועדונים לאורח חיים.
ב-2007, אחרי עשרים ושתיים שנות פעילות, הוא הודיע שהוא עוזב את עסקי המועדונים ועובר לעולם החוף והמסעדנות.
שטרק אומר שהמועדונים של שנות ה-90 היו החוד של המוזיקה, האופנה, העיצוב, השפה והטכנולוגיה · המקום שבו היית חייב להיות כדי לדעת מה הדבר הבא.
וזו בעצם הסיבה שהארכיון הזה מתעד גם אנשים ולא רק מקומות. המסלול שלו · פינגווין, לונדון, ליקוויד, שירוקו, אלנבי 58 · מראה שהמועדונים לא היו איים נפרדים אלא שרשרת אחת.
שטרק לא מנסה לייפות את היחסים עם הרשות. במבט לאחור הוא אמר שבאלנבי 58 היה הילד הרע והנורא של עיריית תל אביב, שניסו כל הזמן לסגור אותם · והוסיף שהיום הוא יכול להודות שקצת בצדק. הטענות היו רעש במרכז העיר, פקקי תנועה סביב כרם התימנים ומחסור בחניה.
וזה נדבק אליו. גם בקולנוע זמיר, המועדון האחרון שהחזיק, לא הסכימו לעזור לו · לדבריו אמרו לו ״זה אתה מאלנבי 58 ואתה הולך לעשות לנו את זה עוד פעם״.
ב-2007, בגיל 46, שטרק עזב סופית את עסקי המועדונים אחרי עשרים ושתיים שנות פעילות. הוא תיאר את זה בפשטות: ״נהיינו ביץ׳ בויז, גמרנו עם הלילה״.
ההיקף של מה שהוא עזב מרשים בפני עצמו. לדבריו במשך 22 שנה לא היה לילה אחד שבו לא יצא · חוץ מיום כיפור, יום הזיכרון ויום השואה, וגם שם היו חריגות.
הוא לא תלה את הסגירה בעצמו בלבד. לדבריו סצנת המועדונים הגיעה למיצוי בכל העולם, ומנה את השכר המופרז של התקליטנים ואת בעיות האלימות והסמים. על עצמו הוא אמר שהגיע לרוויה, ושזה הגיל והילדים.
ובאותה נשימה הוא הבהיר מה המקום הזה היה עבורו: הסצנה הייתה המשפחה שלו, והדבר שהכי אהב · ״ממש יחסי אהבה במובן הרומנטי״.
הפרק הבא היה על החול. עוד לפני העזיבה הסופית החזיק שבע שנים את בר צ׳יץ׳ ביץ׳, במקביל לקולנוע זמיר. ב-2007 פתח עם שותפיו ירון פרי חדש ושחר מנצור את לה לה לנד, בר מסעדה על חוף גורדון, אחרי שזכו במכרז על רצועת חוף באורך כמאה וחמישים מטר.
לחוף הזה היה לו קשר ותיק. לדבריו כבר ב-1983 היה מיודד עם צוות המציל שם, בתקופת כסית, והם נהגו לעשות במקום קומזיצים.
הוא גם תיאר את השינוי ביחסו לרשות. אם באלנבי תמיד חיפש פטנט לעקוף את החוק, בחוף הפקח העירוני כבר לא היה האויב אלא מי שמייעץ לו איך לחזק את המבנה לפני רוח. באותו ריאיון הוא אף אמר שריצה למועצת העיר היא אופציה סבירה מאוד.
ההתחלה ב-1984, התקופה בלונדון, סיפור הליקוויד והקשר לצ׳ופי · מריאיונות שנתן. הקמת אלנבי 58 עם נדל ולב צור. פרידתו מהצוות שעבר ל-TLV · מדיווח מנובמבר 2000. העזיבה ב-2007, היחסים עם העירייה, צ׳יץ׳ ביץ׳ ולה לה לנד · מריאיון עומק בגלובס ממאי 2007.