יאיר שחם

שחם היה בעליו של הדאנס בר ס(צ)ין ברחוב אלנבי. המקום נסגר סביב תחילת שנות האלפיים, לפי הדיווח מטעמי עירייה ורעש · אותה בעיה בדיוק שסגרה באותן שנים גם את אלנבי 58 באותו רחוב.

מקום שעובד לא בסוף השבוע

בריאיון שנתן למגזין ״די.ג׳יי העיר״ הוא הסביר מה ניסה לבנות, וההגדרה שלו חדה במיוחד לתקופה. לדבריו תל אביב הייתה זקוקה למקום שייראה יפה, יישמע טוב ויביא קהל איכותי · אבל יתפקד במלוא כוחו דווקא לא בסופי השבוע.

ומעבר לזה הוא מנה שלושה דברים שרצה לשנות: מקום שבאים לרקוד בו בלי להזדקק לכדורים, מקום ששותים בו אבל במידה שחוסכת האנג-אובר, ומקום שצריך להתלבש אליו יפה · אבל בלי שבע שעות של הזעה במכנסי PVC.

זו אמירה שיוצאת נגד כמעט כל מה שאפיין את הקלאבינג הישראלי של סוף שנות ה-90, וכדאי לקרוא אותה לצד מה שאמרו באותן שנים אורי שטרק וגילי קצנלנבוגן על מיצוי הסצנה.

האפטרים של האומן

מעבר לתל אביב, שחם מופיע גם בצד השני של הרצף. האפטרים הגדולים של האומן 17 בירושלים, אלה שהתחילו בשש בבוקר בסביבות החגים והפכו את המועדון לתופעה ארצית, נערכו בשיתוף שמעון שירזי ויאיר שחם.

זה אחד הקווים שחוזרים בארכיון הזה: אותם אנשים שהפעילו ליינים בתל אביב הופיעו גם בירושלים, והסצנות לא היו נפרדות כפי שנדמה בדיעבד.

בעלותו על ס(צ)ין, נסיבות הסגירה ודבריו על הקונספט · מכתבה ב-ynet מפברואר 2002, המצטטת ריאיון שנתן למגזין ״די.ג׳יי העיר״. שותפותו באפטרים של האומן 17 · מדיווח מהתקופה.