פסקול שיצא לפני הסרט, מכר יותר ממנו, והפך את ג'ורג'ו מורודר לאיש שמחליט איך נשמע הקולנוע האמריקאי.
מפקח המוזיקה של הסרט היה פיל רמון, והוא זה שבחר איזה שיר מתאים לאיזו סצנה. ג'ורג'ו מורודר, שהלחין את הסקור, הוסיף רצועות תוך כדי העבודה על המוזיקה לסרט · כלומר האלבום נבנה מתוך הסרט ולא לצידו.
הסרט מספר על אלכס אואנס, רתכת ורקדנית מועדונים שחולמת להתקבל לבלט. הופעות המועדון וסצנות האימון והאודישן הן שיצרו את המקום לשירים, ולכן הפסקול הוא כמעט רשימת הסצנות.
"Flashdance... What a Feeling" יצא כסינגל במרץ 1983, שבועות לפני שהסרט הגיע לאקרנים ב-15 באפריל, והחזיק שישה שבועות במקום הראשון בבילבורד הוט 100. את המוזיקה כתב מורודר, ואת המילים כתבו איירין קארה עצמה יחד עם קית' פורסי.
השם קית' פורסי הוא החוט שמחבר בין הפסקולים · שנתיים אחר כך הוא כתב והפיק את "Don't You (Forget About Me)" עבור The Breakfast Club. כאן הוא כתב גם את המילים ל-"Lady, Lady, Lady" של ג'ו אספוזיטו, שהגיע רק למקום 86.
"Maniac" של מייקל סמבלו נכתב בשיתוף דניס מטקוסקי והופק בידי פיל רמון וסמבלו. הוא יצא כסינגל במאי 1983. הפסקול המשיך להוציא סינגלים עוד שנה שלמה · "Lady, Lady, Lady" באוקטובר 1983 ו-"Manhunt" באפריל 1984.
רשימת הרצועות ואורכי הרצועות אומתו מול שלושה מקורות בלתי תלויים שתאמו במלואם, כולל קטלוג ספרייתי. תאריכים, כותבים ונתוני מצעד מוויקיפדיה האנגלית. אין באתר קליפ של אף אחד מעשרת המבצעים, ולכן אין כאן קטע וידאו.