בחורף 1967 פנה ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, אל גיל אלדמע מ"קול ישראל", וביקש שיוצג שיר על ירושלים בפסטיבל הזמר. מחוץ לתחרות.
הפסקול המכונן
בחורף 1967 פנה ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, אל גיל אלדמע מ"קול ישראל", וביקש שיוצג שיר על ירושלים בפסטיבל הזמר. מחוץ לתחרות.
אלדמע פנה לחמישה יוצרים. נעמי שמר הייתה אחת מהם. היא דחתה תחילה, מחשש מגודל המעמד.
היא התקשתה בכתיבה, עד שנזכרה באגדה התלמודית על רבי עקיבא, שהבטיח לרעייתו רחל "עיר של זהב", תכשיט בדמות ירושלים.
הזמרת
שולי נתן
מורה חיילת, בת 20
בתה של שמר, ללי, שמעה אותה ב"תשואות ראשונות" ברדיו. מארגני הפסטיבל הסתייגו מזמרת אלמונית. שמר התנתה את השתתפות השיר בכך שנתן תבצע אותו.
הביצוע
בזמן ספירת הקולות
בנייני האומה
היא שרה לבדה, מלווה בגיטרה. השיר לא התחרה. בסוף הערב הכריז המנחה יצחק שמעוני שלפי בקשת הקהל וראש העיר, השיר יושמע שנית. הקהל שר איתה.
הזוכה
"מי יודע כמה"
מייק בורשטיין
השיר שזכה בתחרות באותו ערב. הוא נשכח. השיר שלא התחרה הפך למעין המנון.
שלושה שבועות אחר כך פרצה מלחמת ששת הימים. כשהגיעו הצנחנים לכותל, השיר כבר היה בפיהם. ב-7 ביוני 1967 הוסיפה שמר בית רביעי.
מאיר אריאל, לוחם צנחנים שהשתתף בקרבות, שמע ברדיו את קולה של שולי נתן בבניין מוזיאון רוקפלר שזה עתה נכבש. הוא כתב בתגובה את "ירושלים של ברזל", ובו מחאה על חללי המלחמה.
ומה שג'מיני לא מספר לך. ב-2005, כשנה אחרי מותה, פורסם שנעמי שמר כתבה לגיל אלדמע שהלחן מבוסס על שיר עם בסקי בשם Pello Joxepe, ששמעה בביצוע פאקו איבנז. הטענות על הדמיון עלו כבר בשנות ה-60, והיא דחתה אותן במשך עשורים. חוקר הזמר העברי אליהו הכהן זיהה את הקשר כבר ב-1969.
סתירה במקורות: ויקיפדיה מציינת ששמר ספרה שלושה תווים מועתקים בשורה "אוויר הרים צלול כיין". אתר תרבות.il מציין שבעה תווים, בפתיחת השיר. שני המקורות מסכימים שהגבול המשפטי הוא שמונה.
מקורות: ארכיון נעמי שמר בספרייה הלאומית, ויקיפדיה, ואתר תרבות.il. עמוד זה אינו מביא מילות שיר.