מכונות, כעס ורעש. Trent Reznor לקח את ה-Industrial של שנות ה-80 (Throbbing Gristle, Einsturzende Neubauten) והפך אותו לרוק אגרסיבי שמכר מיליונים.

Industrial של שנות ה-90 שונה מזה של שנות ה-80. Trent Reznor (Nine Inch Nails) חיבר את הרעש התעשייתי עם מבנה שירים פופי, מלודיות אמיתיות, ופרודקשן מושלם. The Downward Spiral (1994) הגיע ל-#2 US.
Marilyn Manson הוסיף שוק ויזואלי. Ministry הלכו יותר למטאל. KMFDM נשארו נאמנים למחתרת. יחד הם הפכו את Industrial לסצנה רחבה עם מיליוני מאזינים.
1 להקות נוספות שפעלו בסצנת האינדסטריאל של שנות ה-90, עם אלבומי המפתח והשירים המרכזיים שלהן.
Rob Zombie. Astro-Creep: 2000 (1995) ו-More Human than Human. מטאל + אינדסטריאל + סרטי אימה של שנות ה-50. ויזואליה מטורפת.
אינדסטריאל של שנות ה-90 שונה מהותית מזה של שנות ה-70 וה-80. המונח נטבע ב-1976, על ידי Monte Cazazza ו-Throbbing Gristle, עם הקמת הלייבל Industrial Records. הוא תיאר אז אמנות ניסיונית ורעש, לא ז'אנר.
בשנות ה-90 הצליל הזה הפך למשהו אחר לגמרי: רוק אגרסיבי שמכר מיליונים. Nine Inch Nails, Ministry, Marilyn Manson.
The Downward Spiral של Nine Inch Nails יצא ב-1994. באותה שנה יצא Superunknown של Soundgarden, שנכנס למקום הראשון ישירות מעליו.
ההבחנה הטכנית שכדאי להכיר: ל-EBM יש מבנה מינימלי והפקה נקייה. לאלקטרו-אינדסטריאל, שצמח ממנו, יש סאונד מרובד ומחוספס. ההבדל אינו בכהות, אלא בסדר.