הוא לא רצה להיות זמר. "אם יש משהו שלא רציתי, זה להקדיש את החיים שלי למוזיקה ולבמה."
ילד בספרד של פרנקו
נולד בחיפה ב-1955. סבו היה ממקימי נווה שלום. אמו, הזמרת שרונה אהרון.
בגיל 12 עבר עם משפחתו למדריד, בשל עסקי אביו. הוא למד בבית ספר בריטי, ואחר כך בפנימייה יהודית אורתודוקסית באנגליה, שם התלונן הרב על נגינתו בשבתות ובחגים.
הוא חזר ארצה ב-1974 כדי להתגייס, "אחרי שש שנים בספרד של הדיקטטור פרנקו, עם גיטרה ותודעה פוליטית". שירת בצוות הווי חיל האוויר, לצד אחותו טליה.
הכיסא של קלפטר
ב-1976 הקים יהונתן גפן להקה למופע "שיחות סלון". הגיטריסט והזמר היה יצחק קלפטר.
הערה על מקורות. מקורות שונים מתארים את הרקע לעזיבתו של קלפטר בצורה שונה. האתר הרשמי שלו וכלכליסט מתארים תקופה של קשיים כלכליים ומשפטיים אחרי פירוק כוורת, שבה איבד את ביתו. לא הכרענו.
אותו קלפטר ניגן בצ'רצ'ילים, הצטרף לכוורת, וניגן ב"פוזי" של אריק איינשטיין. ארבע פינות של האתר הזה נפגשות באדם אחד.
ארבעים ושמונה שעות
ברוזה השתחרר מהצבא בסוף ספטמבר 1977. בנובמבר הגיע נשיא מצרים אנואר סאדאת לישראל.
ברוזה: "יהונתן גפן כותב את 'יהיה טוב', נותן לי את הטקסט, ואומר לי: יש לך 48 שעות להלחין את זה."
זה היה השיר הראשון שהלחין אי פעם. שמו המלא בתקליט: "יהיה טוב (שיר שלום מס' 349/א)".
שנה אחר כך הופיע ברוזה בפסטיבל נואיבה, שם ביצע את "שיר אהבה בדואי" ואת "יהיה טוב". לפי סקירה בת הזמן, זה היה שיר השלום היחיד בפסטיבל.
"האשה שאיתי"
אחרי מלחמת לבנון הראשונה, שבמהלכה הרבה להופיע בפני חיילים, הוציא ברוזה אלבום של שירים ספרדיים מתורגמים לעברית.
שיר הנושא הוא תרגומו של גפן ל-"La Mujer Que Yo Quiero" של היוצר הספרדי ז'ואן מנואל סראט.
אותו דפוס בדיוק כמו אהוד מנור, שלא ידע פורטוגזית כשכתב את הנוסח העברי ל"ארץ טרופית יפה".
האלבום מכר יותר מ-200,000 עותקים, ונחשב לאחד הנמכרים בתולדות המוזיקה הישראלית. ברוזה נבחר ל"זמר השנה" של קול ישראל.
בשיא ההצלחה עבר לניו יורק. "אני מאוד ישראלי, וכך גם המוזיקה שלי, שנושמת את המקום הזה שהוא העוגן."