הוא לא כתב ולא הלחין כמעט דבר. והוא אחד הזמרים האהובים בתולדות המוזיקה הישראלית.
הילד שהאסטמה שלחה לאילת
נולד ברחובות כגדעון גוב, לציפורה ולדניאל גוב. כילד סבל ממחלת האסטמה, והמשפחה נאלצה לעבור לאילת, שם גדל והתחנך.
ב-1969 התגייס. הוא נבחן בהמלצתו של יאיר רוזנבלום ללהקת הנח"ל, והתקבל.
גוב: "להקת הנח"ל לימדה אותנו כל מה שאנחנו יודעים. לשיר בקולות, לעבוד כלהקה."
באותם ימים הייתה הלהקה מורכבת מירדנה ארזי, דני סנדרסון ומירי אלוני.
גוב: "אף אחד לא מבין שום דבר כזה בשום מצב. אתה לא מבין שאתה הולך להיות דמות מפתח בתרבות. אתה בסך הכל עושה."
פריצתו הראשונה הגיעה ב-1973, בפסטיבל הזמר והפזמון, עם "יעלה ויבוא" (מילים: יורם טהרלב, לחן: בני נגרי).
כוורת
גוב היה זמר כוורת. שלושה אלבומים, ארבע זכיות רצופות בתואר "להקת השנה", ומקום שביעי באירוויזיון 1974.
אחרי הפירוק היה חבר ב"פרנסה טובה", יחד עם יהודית רביץ ושמוליק בילו. הלהקה הקליטה גרסאות כיסוי, אך לא הוציאה אלבום.
ב-1978 הצטרף לגזוז, להקתו של דני סנדרסון, ואיתה הקליט שני אלבומים. אחר כך, "דודה".
השיר פתח את אלבום הבכורה שלו, והפך ללהיט.
הוא גייס את כל כוורת
להקלטת אלבומו הראשון גייס גוב את חבריו: יוני רכטר שימש מנהל מוזיקלי והלחין את רוב השירים, ולצדו אפרים שמיר, יצחק קלפטר ואלון אולארצ'יק.
כותבים נוספים: יהודית רביץ, עלי מוהר, דן מינסטר ויעקב גלעד.
שאלו אותו למה אינו כותב או מלחין. גוב: "לא החלטתי. אין לי כישרון לזה. יש טובים ממני."
שמות שירים ואלבומים בלבד. ללא מילים.
העשור של האתר הזה
ב-1985 הוציא את "תנו לגדול בשקט", שכלל בעיקר שירי ילדים.
ב-1986 השתתף במופע "קולות שלובים", לצד יהודית רביץ, אריאל זילבר, שלמה גרוניך, יצחק קלפטר, שם טוב לוי ואלון אולארצ'יק.
ב-1989 יצאו השניים לסיבוב הופעות משותף.
באותו עשור גם "זהו זה" ו"הכבש השישה עשר".
"לילה גוב"
התוכנית עלתה לשידור ארבעה ימים בלבד אחרי שערוץ 2 עלה לאוויר. היא שודרה חמש עונות רצופות עד 1998, וחזרה לעונה נוספת ב-2002.
יותר מ-150 שירים חודשו במסגרת שירי הסיום של התוכנית. רובם דואטים שנוצרו במיוחד עבורה, ולא היו ברפרטואר של האורח או של גוב.
שני רגעי השיא שנחרטו בזיכרון: מונולוג הפתיחה, ושיר הסיום.
ראה גם
הערה: מקורות שונים מציינים שכוורת פעלה "שלוש שנים" או "שלוש שנים וחצי". לא הכרענו.