הקליק — חלוצת הפאנק והגל החדש הישראלי. שנתיים אחרי "פלונטר" של רמי פורטיס, הקליק הציגה את השלב הבא — Post-Punk עם שירים שעוסקים בסמים, ביקורת חברתית ומוות. המענה העברי ל-Public Image Ltd, Wire ו-Gang of Four. שם הלהקה על שם ה"קליק" של לחיצת הדק.
הקליק, שנוסדה בתל אביב ב-1980, נחשבת לאחת החלוצות החשובות של הפאנק והגל החדש הישראלי, בגלל שהציגה לראשונה מענה עברי אמיתי לסצנת ה-Post-Punk הבריטית — עם שירים שעסקו בסמים, ביקורת חברתית ומוות, בזמן שאף אחד בישראל לא עשה זאת.
דני דותן ואלי אברמוב — שני ירושלמים שגדלו על מוזיקה רחוקה מהזרם המרכזי. להקת הנעורים שלהם, "פולחן דיוניסוס", שרה באנגלית ולא הגיעה לאלבום. ב-1980 החליטו להקים משהו חדש ואגרסיבי — "הקליק", על שם ה"קליק" שנשמע בלחיצת הדק של אקדח.
ראשון להצטרף: ז'אן ז'אק גולדברג — בלגי שחזר מגרמניה. ללא מערכת תופים, התחיל לנגן על קייס הגיטרה של אברמוב. סגנונו הפשוט והמינימליסטי התאים בול. עובד אפרת ("אובי פפר") הצטרף בבס. גיטריסט עוזי בינדר הצטרף ופוטר אחרי הקלטה אחת — "נגן טוב מדי" לסאונד המחוספס שרצו.
ההופעה הראשונה בקולנוע פריז בתל אביב. המפיק אשר ביטנסקי גילה אותם וחתם. דותן חזה "אלבום קונספט על חייו של אדם מלידתו עד מותו" — מחשבות קודרות אקזיסטנציאליסטיות על סתמיות החיים. דותן הכתיב לאברמוב את השירים בטלפון, האחרון זמזם לו את הלחן.
ז'אן ז'אק גולדברג — בלגי שחזר מגרמניה, ניגן תחילה על קייס הגיטרה. נפטר 2006. אלי אברמוב — הלחין את כל שירי הלהקה. נפטר 2015 מחלה קשה. שניהם הובילו להפסקת פעילות הלהקה לצמיתות.