היא הגיעה מארצות הברית להתנדב בקיבוץ. ונשארה כדי להיות אחד משלושת הקולות של האלבום הישראלי המשפיע ביותר של שנות ה-60.
הסיפור
בתחילת שנות ה-60 פגש בה שמוליק קראוס. הוא הפך לבן זוגה, והחל להפיק אותה כזמרת.
הם הופיעו במועדון "סוף העולם" של רפי נלסון באילת. כץ שרה באנגלית. קראוס ליווה בגיטרה ובשירה. אחרי כחצי שנה שבו לתל אביב, והופיעו בקביעות במועדון "עומר כיאם" ביפו.
הרפרטואר היה חלקו גרסאות כיסוי, וחלקו שירים חדשים שהלחין קראוס. אחד מהם היה שיר שכתבה כץ בשם "Long Ago". הלחן שלו שימש אחר כך את השיר "בית הערבה".
בסוף 1966 השמיעו השניים כמה משיריהם לאריק איינשטיין. הוא אהב אותם. וכך נולדו החלונות הגבוהים.
אחרי פירוק הלהקה נשארה עם קראוס בלונדון, ואחר כך בניו יורק. שם הם נישאו.
בהמשך הצטרפה להרכב "כיף התקווה הטובה", שהתפרק לפני שהספיק להוציא אלבום, ולשלישייה "הטוב הרע והנערה" לצד בני אמדורסקי וישראל גוריון.