מוזיקה
מזרחית
עידן הקסטות. מועדוני יפו והכרם. חפלות מיתולוגיות שנמשכו עד שחר. הזמרים שנלחמו להישמע ויצרו את הפסקול של דור שלם.
מי שהיה שם לפני שהמזרחית קיבלה שם · השירה התימנית, המרוקאית והעיראקית שממנה צמח הכל.
לא זמר · האיש שמחבר כמעט את כל השמות בדף הזה.
העשור שבו המזרחית יצאה מהחתונות ומהתחנה המרכזית אל המיינסטרים.
מי שהתחיל באמצע שנות ה-80 והוביל את המזרחית אל שנות ה-90.
מי שהמשקל העיקרי שלהם כבר בעשור שאחרי · אבל השורשים כאן.
לא קסטות ולא חפלות · חיבור בין מזרחית, אתני ורוק.
לא תת-קבוצה של המזרחית אלא מסורת בפני עצמה · שירה ליטורגית, שירת נשים ופיוט, שהזינה את הפופ הישראלי מבפנים.
אריס סאן, טריפונס, פוליקר והאגדות היווניות ששמעו כאן · הסיפור הזה קיבל דף מלא משלו.
למדור המוזיקה היוונית בישראל ←
קולות נשיים נוספים מעידן הקסטות.
לא זמרי סולו · הלהקות שיצרו את הסאונד.
שמות נוספים שפעלו בסצנה וטרם קבענו את שיוכם המדויק · מזרחית, תימנית, יוונית או רוק מזרחי: מומי אלפין · רמי דנוך · דני שושן · חיים אוליאל · מקסים שמר · גבי שושן · יגאל חרד · צדוק צוברי · דורון מירן.
ולא כאן · אלה שהמשקל שלהם בשנות ה-90 ואילך: שרית חדד · אתי לוי · לינט · ליאור פרחי · פיני חדד.
התחנה המרכזית
המוזיקה המזרחית של שנות ה-80 לא הושמעה ברדיו ולא הופיעה בטלוויזיה. היא התפשטה בדרך אחרת לגמרי · קסטות שנמכרו בדוכנים בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, והועברו מיד ליד.
וזה יצר תעשייה מקבילה. לא חברות תקליטים אלא מפיקים עצמאיים. לא אולפנים גדולים אלא הקלטות ביתיות. לא מצעדי פזמונים אלא חתונות, חפלות ואירועים · שם נקבע מי כוכב ומי לא.
הקהל הצביע בכסף. קסטה שנמכרה בעשרות אלפי עותקים בתחנה המרכזית לא הופיעה בשום מצעד, כי המצעדים ספרו רק את מה שהרדיו השמיע.
ההתנגשות הזאת נמשכה כמעט את כל העשור. זוהר ארגוב פרץ את החומה כשזכה בפסטיבל הזמר ב-1982 עם ״הפרח בגני״, וחיים משה המשיך אותה כשהגיע לרדיו המרכזי · אבל הדרך לשם עברה דרך הדוכנים.
וכשהרשתות הגדולות סוף סוף נכנסו לתחום בסוף שנות ה-80, הן קנו את מה שכבר היה קיים · קהל שנבנה שנים בלעדיהן.