משה גיאת

משה גיאת נולד באמצע שנות ה-50 בשכונת התקווה בתל אביב, למשפחה יוצאת תימן · אביו אברהם היה חזן מפורסם בצנעא, ובארץ התפרנס כצבע.

והנה פרט שמחבר חצי מהדף הזה: מגיל שמונה הוא הופיע באירועים יחד עם עפרה חזה, רמי דנוך ואבנר גדסי. כלומר ארבעה מהשמות המרכזיים של הז׳אנר עמדו על אותה במה כילדים.

הוא הופיע גם עם אחיו התאום אהרן, וכצמד זכו בתחרות כישרונות צעירים. אהרן נהרג בתאונת דרכים בגיל 14.

בצה״ל שירת במקהלת הרבנות הצבאית והיה סולן. וכמפקד הלהקה, הוא זה שקיבל לשורותיה את הזמר ציון גולן.

הפריצה הגיעה דרך הרדיו, ובדרך עקיפה. קלטת הגיעה למשרדו של שמעון פרנס, ובבוקר יום שישי, בתוכנית ״אגן הים התיכון״, השיר הושמע שלוש פעמים ברצף. מאותו רגע הטלפון בביתו לא הפסיק לצלצל, והוא נאלץ להקים במהירות תזמורת שלמה.

ואז הגיעו הקסטות. הן נמכרו ביותר ממיליון עותקים · ובמילים שלו, בקריצה · ״חצי מיליון קסטות אורגינליות, ועוד חצי מיליון מזויפות.״

והדוכנים שבהם נמכרו הם המפה של הז׳אנר: בין בסטות הירקות בשוק התקווה, ליד ערמות האבטיחים בשוק הבדואי בבאר שבע, ובין האטליזים של מחנה יהודה. ההקלטות שלו הפכו לחלק מהנוף בשיכוני העולים בבית שאן ובוואדי סאליב בחיפה.

בין להיטיו: ״יומה יומה״, ״נורה נורה״, ״פעמון זהב״, ״יהלומה״, ״השקיני יין״ ו״נגילה הללויה״. לאורך הקריירה הוציא יותר מעשרים אלבומים.

בשנות ה-80 הוא הופיע כמעט כל לילה, גם במועדונים · ונתקל שוב ושוב בזוהר ארגוב.

והוא זוכר רגע אחד מאחורי הקלעים · ארגוב הסתכל עליו ואמר לו ״גיאת, אל תיגע בזה. תשמור על עצמך.״ במילותיו · המשפט הזה נשאר איתו עד היום.

מאמצע שנות ה-90 פנה לקהל המסורתי והדתי, עבר לירושלים, וממשיך להקליט ולהופיע.