שימי תבורי

הוא נולד בשם טוילי, בן הזקונים מבין שבעת ילדיהם של הורים שעלו מתימן במבצע ״מרבד הקסמים״. אביו היה כבן שבעים כשנולד · איש דתי עם פאות · והמשפחה גרה בצריף.

את השם ״שימי תבורי״ נתן לו עמוס רומנו, מפיק הופעות הנעורים שלו, בטענה שעם שמו האמיתי לא יימכרו כרטיסים. כשרומנו נפל במלחמת יום הכיפורים, טוילי הפך רשמית לשימי תבורי · והשם שניתן לו כשיקול מסחרי הפך למחווה.

הוא הגיע לתודעה דרך הפסטיבל · ״למנצח שיר מזמור״ בשמו הרשמי. בפסטיבל השמיני, בשלהי 1977, זכה במקום הראשון עם ״שחורה אני ונאווה״ · מילים משיר השירים ולחן של גרי גרנד, מלחין אלמוני באותה עת.

וגם את זה הוא כמעט לא עשה. במילים שלו · ״כשהציעו לי לבצע את השיר, לא רציתי. הסכמתי רק כשאפשרו לי לעשות בו שינויים.״

שנה אחר כך הגיע למקום השני עם ״כינור דוד״ של אביהו מדינה ויהודה בדיחי · והשיר שזכה במקום הראשון באותה שנה נשכח כליל, בעוד ״כינור דוד״ הפך ללהיט. בהופעתו השלישית בפסטיבל ניצח עם לחן משלו לשיר ״משה״, שמילותיו נכתבו בידי מדינה ואורי אלוני.

מדינה סיפר שפגש אותו במסדרונות קול ישראל ב-1976, כשהגיע לדבר על הפסטיבל שבו עמד להשתתף.

״הפרח בגני״ הגיע אליו אחרי שזוהר ארגוב סירב לו. אבל תבורי טס להופעות בחו״ל ולא יכול היה להשתתף בפסטיבל הזמר המזרחי של 1982 · אז החזיר את השיר לארגוב.

השיר זכה במקום הראשון והפך את ארגוב לכוכב. וזו אחת הנקודות שבהן ההיסטוריה של הז׳אנר יכלה להיראות אחרת לגמרי.