עשר רצועות שהעבירו את הניו וייב הבריטי מהמחתרת האמריקאית אל אולמות הקולנוע.
הסרט של ג'ון יוז יצא לאקרנים בארצות הברית ב-28 בפברואר 1986, וסיים את השנה במקום ה-22 בטבלת ההכנסות. לפי מולי רינגוולד, היא זו שהכירה ליוז את השיר "Pretty in Pink" של The Psychedelic Furs מ-1981, והשיר הוא שהצית את כתיבת התסריט. כלומר כאן המוזיקה לא הולבשה על הסרט בדיעבד · היא קדמה לו.
שנה קודם לכן יוז כבר עזר ל-Simple Minds לקבל את הלהיט האמריקאי הראשון שלהם דרך The Breakfast Club. ב-Pretty in Pink הוא הלך רחוק יותר, ומילא פסקול שלם בלהקות שעד אז נשמעו בעיקר בתחנות הקולג'.
רצועת הפתיחה, "If You Leave" של OMD, נכתבה במיוחד עבור הסרט והופקה בידי הלהקה יחד עם טום לורד-אלג'. היא יצאה כסינגל ב-21 באפריל 1986 והגיעה למקום הרביעי במצעד הבילבורד הוט 100 בחודש שאחריו · הלהיט הגדול ביותר של הלהקה בארצות הברית.
גם רצועת הנושא היא לא הגרסה שאתם מכירים מ-1981. The Psychedelic Furs הקליטו את "Pretty in Pink" מחדש ב-1986, הפעם בהפקת צ'ארלס הארוול במקום סטיב לילי-וייט. האלבום קיבל תקליט זהב מ-RIAA באפריל 1986.
כל רצועה כמעט הגיעה עם המפיק שלה. OMD וטום לורד-אלג' על "If You Leave", סטיב אדבו וארתור בייקר על "Left of Center", ג'סי ג'ונסון על הרצועה שלו, The Psychedelic Furs עם צ'ארלס הארוול על רצועת הנושא, ג'ון רובי על "Shellshock", ברנרד אדוארדס על "Round, Round", ריצ'רד פודולור על "Wouldn't It Be Good", לורי לתאם על "Bring On the Dancing Horses" וג'ון פורטר על רצועת The Smiths.
העובדות בדף אומתו מול רשימת הרצועות של האלבום, ויקיפדיה האנגלית ומקורות בני התקופה. מיקום האלבום במצעד האמריקאי שנוי במחלוקת בין המקורות ולכן אינו מופיע כאן.