קפה בגדד

המקום נפתח ב-1987 בצפון בן יהודה, באזור פינת נורדאו. בתחילת הדרך פעלה בכתובת מסעדה בשם Saumonerie שהתמקדה בסלמון ובמטבח צרפתי, אבל הקונספט השתנה במהירות והמקום הפך לקפה בר. את הבעלות הראשונית מייחסים לשני טייסים.

מדריך בילויים מהתקופה מתעד את הפרטים היומיומיים: פתוח עשרים וארבע שעות כל השבוע, מוזיקת אסיד ג׳אז, ובירות גולדסטאר, הייניקן ומרפיס מהחבית.

המקום שלא נסגר

בגדד היה אחד המקומות שהגדירו את תל אביב כעיר ללא הפסקה עוד לפני שהביטוי הפך לחלק מהמיתולוגיה העירונית. Time Out מונה אותו בין מקומות החובה של הבליין התל אביבי בתקופה, לצד הטרמינל שעל המרפסת מול הים בפינת גורדון והירקון, ולצד זנזיבר.

הקולנוען אבנר ברנהיימר, שעבד במקום, תיאר את זה כך: הוא היה פתוח עד שש בבוקר, וכל הבליינים שסיימו את המסיבות בשלוש ובארבע הגיעו לאכול טוסט אבולעפיה שהיה הלהיט. ״זו הייתה סצנה״, במילים שלו.

ושם המקום נהגה במלעיל · ״בַּגְדָד״, לא כמו העיר.

תערובת תל אביבית

זה לא היה סתם בית קפה. התיאורים מונים אנשי קולנוע, עיתונאים, אמנים, משוררים, אנשי צבא ובליינים באותו חלל. בין השמות שנקשרים למקום: ארי פולמן, חגי לוי, אסף הראל, אמיר קמינר, זיו קורן ומנחם שיזף.

וההרכב הזה הוא מה שמייחד אותו. בשנים שבהן המועדונים בעיר היו מחולקים לפי סגנון וקהל, בגדד היה המקום שאליו כולם הגיעו · בעיקר משום שהוא היה היחיד שעוד היה פתוח.

השותף שהפך לראש השב״כ

אחד השותפים בבגדד היה רונן בר, לימים ראש שירות הביטחון הכללי. אחרי שהשתחרר מהצבא בסוף שנות ה-80, לאחר שירות בסיירת מטכ״ל, הוא היה שותף במקום במשך כשנה. שם גם הכיר את מי שלימים הפכה לאשתו.

מכריו מתארים את התקופה הזאת כמעידה על שני דברים · רוח יזמית, והצד החברתי שנמשך לאינטראקציות בין אנשים. הוא התגייס לשב״כ ב-1993, שנים אחרי שיצא מהבר.

מה יש בכתובת

החברה שנשאה את שם המקום נרשמה בבן יהודה 228 בשנת 1992, וחוסלה מרצון בהמשך. בכתובת עצמה פועל היום עסק אחר לגמרי.

מקומו של המקום בהתפתחות תרבות הברים בתל אביב · סקירה ב-Time Out. שותפותו של רונן בר, תקופת הפעילות ועדותו של אבנר ברנהיימר · דיווחים ב-ynet וב-mako. הכתובת ורישום החברה מ-1992 · מאגר החברות. הפרטים התקופתיים, ובהם המוזיקה והבירות מהחבית · ממדריך בילויים של התקופה.