לא מועדונים. ברים שבהם ישבו מוזיקאים, ומתוך השיחות בהם צמחו להקות ושירים שהגדירו את הרוק הישראלי.
הוותיק מכולם, ועדיין פועל. הכירו אותו כ״מול אוסישקין״, ופעם הייתה בו נסורת על הרצפה.
היכנסו →מועדון הזמר הישראלי הראשון · עץ כהה, במה קטנה ושירה בציבור. אחר לגמרי מכל השאר בדף הזה.
היכנסו →הבר שבו נפגשו אסף אמדורסקי, חמי רודנר וירמי קפלן. מתוך השיחות שם צמחו תערובת אסקוט, איפה הילד ואבטיפוס · מה שנקרא אחר כך רוק שינקין.
היכנסו →בר שפעל 24 שעות ביממה בצפון בן יהודה, והיה אחד המקומות שהגדירו את תל אביב כעיר ללא הפסקה. אסיד ג׳אז, טוסט אבולעפיה בשש בבוקר, ורונן בר כשותף לשנה.
היכנסו →בר בחצר פנימית שלא נראתה מהרחוב. כאן התחיל שאול טבת, חמש שנים לפני הטרמינל.
היכנסו →פאב עץ עם מוזיקת רוק, שנפתח ב-1981 ופועל באותה פינה עד היום. בשלהי שנות ה-80 היה מזוהה עם אנשי עיתון ״חדשות״ ועם הבוהמה התל אביבית.
היכנסו →עשרים ושבע שנים מול הכיכר, מהימים שבה עוד קראו לה מלכי ישראל. פאב עץ אולד סקול, ובמה לעדי רן כבר ב-1987.
היכנסו →פאב קטן שהיה גם מועדון הופעות · הצירוף שהיה אז נדיר, ושהפך אחר כך לנוסחה. הבית של הרוק הישראלי בשנות ה-90.
היכנסו →הפאב שהפך ל״בארבי״ ב״החיים על פי אגפא״. בעלת המקום, זהרה אביצדק, היא הבסיס לדמות שגילמה גילה אלמגור.
היכנסו →פאב בריטי עם דארטס, שולחן פול וכדורגל אנגלי. מהראשונים מסוגו בעיר, והיחיד בדף הזה שעדיין פועל.
היכנסו →הבר שהשקיף לים בפינת גורדון. מכוניות היו מאטות כדי לראות מי יושב במרפסת, וכבר בשמונה בבוקר שתו שם בירה במקום קפה.
היכנסו →הבר שכבש את תל אביב בתחילת שנות ה-90. ליהונתן גפן, אסי דיין ונתן זהבי היו מקומות קבועים על הבר.
היכנסו →הבר היחיד בדף הזה שתועד בזמן אמת · כתבה מ-1988 מתארת אנשי צבא, עיתונאים ומשוררים, עם שירה וריקודים בימי שישי.
היכנסו →הפאב של סצנת הרוק בתחילת שנות ה-90. נערות נסעו אליו בטרמפים, ואביב גפן היה מהדמויות המזוהות איתו.
היכנסו →פאב הרוק של שוק הפשפשים. במה פתוחה לערבי ג׳אם, וסוסו שהתחיל כברמן וקנה את המקום.
היכנסו →לא מועדונים ולא רחבות ריקודים. ברים שבהם ישבו מוזיקאים, ומתוך השיחות בהם צמחו להקות ושירים. שני המקומות האלה מספרים את הצד הרוקיסטי של תל אביב בשנות ה-80 וה-90, בזמן שרוב הארכיון עוסק במועדונים אלקטרוניים וניו וייב.
הכתובות מספרות סיפור בפני עצמן. שני רחובות החזיקו את רוב תרבות השתייה של העיר על פני שני עשורים, ובחלקם המקומות היו שכנים ממש.
הכיכר של אותן שנים לא הייתה כיכר · היא הייתה מפלס מוגבה מעל התנועה, ומתחתיו ומסביבו רשת של מעברים וחצרות פנימיות. וזה יצר משהו שכמעט לא קיים היום: מקומות בילוי שלא נראו מהרחוב כלל.
שני המקומות מתוארים באותה דרך · לא בחזית אלא בפנים. מי שלא ידע שהם קיימים, לא היה מוצא אותם.
אשת לוט בבן יהודה 226 וקפה בגדד ב-228 היו שכנים. שני בתים זה מזה, באותו קטע רחוב.
חמשת המקומות ללא קישור מאומתים בכתובת ובאופי, אך שנת הפתיחה שלהם לא אותרה · ורובם כנראה שייכים לשנות ה-90 ולתחילת שנות ה-2000 ולא לשנות ה-80.