לא Hip-Hop. לא Electronic. לא Jazz. Trip-Hop הוא הדבר שקורה כשמישהו מבריסטול מחליט לשים את כולם יחד על BPM שאי אפשר לרוץ אליו. Massive Attack המציאו. Portishead לימדו אותנו לבכות. Tricky הפריד אותו מכל הכללים.
Trip-Hop נולד בבריסטול בתחילת שנות ה-90. הוא משלב Hip-Hop Breakbeats איטיים (60-90 BPM) עם Samples של Jazz וFunk, בס כבד, ואווירה אינטרוספקטיבית. שם הז'אנר הומצא על ידי עיתון Mixmag ב-1994, הלהקות עצמן לא אהבו אותו.
ההבדל בין Trip-Hop ל-Hip-Hop: Trip-Hop הוא להאזנה, לא לריקוד. הוא אינטרוספקטיבי ולא חגיגי. הוא בריסטול ולא ניו-יורק. הוא 3 בלילה ולא שעת Dancefloor.
הקשר לשנות ה-80: Massive Attack ספגו את The Cure, Joy Division, ו-Public Enemy. Portishead ספגו את Ennio Morricone וסרטי Film Noir. בלי שנות ה-80, אין Trip-Hop.
האבות המייסדים. Blue Lines המציא את הז'אנר. Mezzanine הוא השיא. Teardrop עם Elizabeth Fraser, אחד השירים היפים ביותר של שנות ה-90.
Beth Gibbons שרה כאילו זו הפרידה האחרונה. Dummy הוא אלבום שמרגיש כמו 3 בלילה בכל שעה. Mercury Prize 1995. הכי מלנכולי.
לא Trip-Hop, Tricky עצמו. Maxinquaye (1995) הוא הכי אישי, הכי כועס, הכי אלטרנטיבי של השלושה. Martina Topley-Bird שרה עליו רב.
הכהה ביותר, העמוק ביותר. Elizabeth Fraser שרה Teardrop. 4 מיליון עותקים.
Mercury Prize. 2 מיליון עותקים. האלבום שהגדיר Trip-Hop.
Tricky יוצא ממסגרת Trip-Hop וממציא קטגוריה משלו.
ההתחלה. לפני שהמילה Trip-Hop הומצאה.
Tracy Thorn שרה. יותר עמוק מ-Blue Lines, פחות מפורסם.
Trip-Hop הוא להאזנה, לא לריקוד ולא ל-cypher. הוא BPM איטי (60-90), אינטרוספקטיבי, ולרוב ווקאל נשי. Hip-Hop הוא אנרגטי, חגיגי, ובנוי לרחוב. Trip-Hop נולד בבריסטול מתוך רצון לקחת את שורות ה-Hip-Hop ולהוציא מהן את כל האנרגיה החיצונית.
Massive Attack, Portishead ו-Tricky, שלושתם מבריסטול. Blue Lines של Massive Attack (1991) הוא האלבום הראשון שנחשב Trip-Hop, אך המונח עצמו הומצא ב-1994 על ידי עיתון Mixmag. הלהקות עצמן לא אהבו את הסיווג.
Massive Attack ספגו את Joy Division, The Cure, ו-New Order. Portishead ספגו את Cocteau Twins וסרטי Film Noir. בלי האווירה האפלה של שנות ה-80, Trip-Hop לא היה נוצר. Teardrop של Massive Attack עם Elizabeth Fraser מ-Cocteau Twins הוא הגשר המושלם.
Portishead, Dummy. הסאונד האפל, המלנכולי והאלקטרוני של Portishead קרוב מאוד לאווירה של Depeche Mode. Beth Gibbons שרה בסגנון שמזכיר את האינטנסיביות של Dave Gahan. גם Massive Attack, Mezzanine מתאים מאוד.