לייבל שבו העטיפה לא הייתה אריזה של המוזיקה אלא חצי ממנה.
תשעה מאמני 4AD כבר מתועדים כאן, וזה כמעט הרוסטר המרכזי של הלייבל בשנות ה-80.
מהרוסטר הרחב עוד לא קיימים כאן דפים ל-Throwing Muses, Lush, Modern English, Colourbox, The Wolfgang Press ו-Rema-Rema · ולכן אין להם קישור.
4AD התחיל בחדר האחורי של חנות התקליטים של Beggars Banquet באירלס קורט בלונדון. אייבו ווטס-ראסל ופיטר קנט, שני עובדים שם, קיבלו ממרטין מילס תקציב זעום כדי לפתוח לייבל משלהם. הם קראו לו Axis, על שם אלבום של ג'ימי הנדריקס.
ארבעה סינגלים יצאו תחת השם הזה בתחילת 1980, ואחד מהם היה "Dark Entries" של Bauhaus. ואז הגיע מכתב · חברה אחרת כבר החזיקה בשם Axis. קנט ראה על עלון פרסומי את הכיתוב "1980 forward" מקוצר ל-4AD, וזה נשאר.
בסוף 1981 קנט מכר את חלקו לווטס-ראסל, שנשאר הבעלים היחיד. מכאן ואילך הלייבל היה בעצם טעם אישי אחד · בלי אסטרטגיית שיווק ובלי קהל יעד. ב-1983 הקים ווטס-ראסל את This Mortal Coil, פרויקט מתחלף של אמני הלייבל שהוא עצמו אצר.
ההבדל בין 4AD לכל לייבל אינדי אחר הוא שלמוזיקה שלו הייתה פנים. המעצב ווהן אוליבר והצלם נייג'ל גרירסון עבדו יחד תחת השם 23 Envelope מ-1980 עד 1988, ויצרו את שפת העטיפות של Cocteau Twins, Dead Can Dance ו-This Mortal Coil.
ב-1983 אוליבר הפך לעובד המשרה המלאה הראשון של הלייבל. הלוגו שהוא עיצב ל-4AD בשימוש עד היום. אחרי 1988 הצוות שינה את שמו ל-v23.
העובדות אומתו מול ויקיפדיה האנגלית ומקורות נוספים שתאמו. תאריך ההקמה מופיע במקורות גם כנובמבר 1979 וגם כ-1980, לפי אם סופרים את השם Axis או את השם 4AD, ולכן שניהם מצוינים כאן. הדף הזה החליף דף קודם שהיה מתויק בטעות תחת אמנים.