Post-Punk מירושלים. Synth-Pop מתל אביב. ניו-וייב שניגן בפינגווין ובשירוקו בזמן שלונדון לא ידעה שיש פה משהו: ויש.
בזמן שלונדון הייתה עסוקה ב-New Romantic ומנצ'סטר יצרה Post-Punk שינה עולמות, תל אביב פיתחה שפה משלה. מקומות כמו הפינגווין ב-1982 איפשרו לאנשים שלא התאימו לשום מקום אחר לפגוש אחד את השני.
מינימל קומפקט עברו לבריסל ויצרו שם. בארי סחרוף הביא את האסתטיקה האפלה לעברית. סיאם ניגנו Synth-Pop בתל אביב בזמן שהיו אמורים לנגן פופ. הסצנה הזו לא הייתה חיקוי: היא הייתה תרגום.
בזמן שברלין הייתה Einstürzende Neubauten ו-DAF, לונדון הייתה Bauhaus ו-Siouxsie, ומנצ'סטר הייתה Joy Division ו-New Order: תל אביב הייתה הפינגווין.
לא אותו דבר. לא חיקוי. אבל אותה שפה. אנשים שרצו לשמוע משהו שונה, לבשו שחור, והרגישו שייכים למשהו שרק הם מבינים.