בסוף 1976 הפאנק שרף את הכל עד היסוד. שלושה אקורדים, זעם טהור, וסירוב לכל מה שהיה לפניו. אבל מתוך האפר הזה צמח משהו אחר לגמרי — צעירים שאהבו את האנרגיה של הפאנק אבל רצו יותר: מלודיה, צבע, ניסוי, ואת הצליל החדש והמוזר שיצא ממכונה בשם סינתיסייזר. כך נולד ה-New Wave.
זו מעולם לא הייתה ז'אנר אחד. זו הייתה מטריה ענקית של תנועות שרצו במקביל. ה-Post-Punk לקח את הפאנק לכיוון אפל, אינטלקטואלי וניסיוני — Joy Division, Siouxsie, ומוקדם יותר The Cure. ה-Synth Pop זרק את הגיטרות לגמרי ובנה הכל מסינתיסייזרים — Depeche Mode, OMD, The Human League. ה-New Romantic הוסיף זוהר, איפור ואופנה נועזת — Duran Duran, Visage, Spandau Ballet. וברקע, גל שלם של מוזיקה Alternative שניפץ את הגבול בין מיינסטרים למחתרת.
מה שחיבר את כולם לא היה צליל אחד אלא גישה: הרעיון שמוזיקת פופ יכולה להיות חכמה, חזותית, עתידנית ורגשית בו-זמנית. שאפשר לכבוש את הצ'ארטים בלי לוותר על אמנות. שקליפ ב-MTV הוא יצירה בפני עצמה. ושסינתיסייזר זול יכול לשנות את העולם בדיוק כמו גיטרה חשמלית.
בין 1977 ל-1990, ה-New Wave השתלט על הרדיו, על הטלוויזיה ועל רחבות הריקודים — והגדיר את הסאונד והמראה של עשור שלם. הוא נתן לנו את הקולות, האלבומים והקליפים שעדיין מהדהדים היום, ואת ה-DNA של כמעט כל מה שבא אחריו, מ-Britpop ועד Synthwave. זו לא הייתה אופנה חולפת. זו הייתה מהפכה.
שתים-עשרה הלהקות שהגדירו את התנועה. לחצו לדף האמן המלא.
שמונה יצירות מופת שכל אוסף New Wave חייב להכיל.
הפאנק שורף הכל. Sex Pistols ו-Ramones מנקים את השולחן ומשאירים מקום למשהו חדש.
Talking Heads, Blondie ו-Devo מוסיפים מלודיה וניסוי. המונח "New Wave" נדבק.
Gary Numan ו-OMD מוכיחים שסינתיסייזר יכול לכבוש את הצ'ארטים. הגיטרה כבר לא חובה.
MTV עולה לאוויר. פתאום איך שאתה נראה חשוב כמו איך שאתה נשמע. ה-New Romantics זוהרים.
Duran Duran, Depeche Mode ו-Tears for Fears הופכים לתופעה עולמית. השיא המסחרי.
The Smiths, The Cure ו-New Order סוללים את הדרך לאלטרנטיב ולעצמאות של שנות ה-90.
Violator יוצא. עידן מסתיים — אבל ה-DNA של ה-New Wave ימשיך לחיות בכל מה שיבוא.
New Wave היא מטריה. אלה הענפים שצמחו ממנה — כל אחד עם דף משלו.
ההמנונים שהגדירו את הז'אנר. חפשו אמן או שיר.
לפני האינטרנט, אלה היו השמיים והארץ של כל מעריץ New Wave.
הופעות חיות וקליפים קלאסיים. לחצו לצפייה ב-YouTube.
New Wave היא אחת התנועות החשובות והמשפיעות בתולדות המוזיקה הפופולרית. היא צמחה בסוף שנות ה-70 כתגובה ישירה לפאנק — שמרה על האנרגיה והרוח העצמאית שלו, אבל פתחה את הדלת למלודיה, לניסוי טכנולוגי ולחזון אמנותי רחב. בין 1977 ל-1990, הסאונד הזה הגדיר עשור שלם, השתלט על הרדיו וה-MTV, ושינה לנצח את האופן שבו אנחנו חושבים על מוזיקת פופ.
הסיפור מתחיל ב-CBGB בניו יורק וב-100 Club בלונדון, מועדונים שבהם הפאנק התפוצץ ב-1976. אבל כבר ב-1977-78 חלק מהאמנים החלו לחפש משהו מעבר לשלושת האקורדים. Talking Heads הביאו אינטלקט ופאנק-פאנק, Blondie ערבבו פופ עם דיסקו ופאנק, ו-Devo הציגו חזון עתידני ומכאני. המונח "New Wave" — שהושאל במקור מהקולנוע הצרפתי — נדבק לכל הגל החדש הזה.
הרגע המכריע הגיע כשהסינתיסייזר הפך זול ונגיש. Gary Numan הוכיח ב-1979, עם "Cars" ו-"Are 'Friends' Electric?", שאפשר להגיע למקום הראשון במצעד בלי גיטרה אחת. בעקבותיו הגיעו OMD, The Human League, ו-Depeche Mode — להקות שבנו את כל הסאונד שלהן סביב מכונות. ה-Synth Pop הפך לצליל המגדיר של תחילת העשור.
במקביל, זרם אפל ורציני יותר התפתח. Joy Division ממנצ'סטר יצרו מוזיקה קרה, מינימליסטית ועוצמתית רגשית; אחרי מותו הטרגי של Ian Curtis ב-1980, חברי הלהקה הקימו את New Order והמשיכו לכיוון אלקטרוני שהוליד את "Blue Monday" — הסינגל ב-12 אינץ' הנמכר בכל הזמנים. The Cure, Siouxsie and the Banshees ו-Bauhaus דחפו לעבר ה-Gothic Rock וה-Dark Wave — אסתטיקה שחורה, דרמטית ונצחית.
כש-MTV עלה לאוויר ב-1981, הכל השתנה. פתאום המראה היה חשוב כמו הצליל. ה-New Romantics — Duran Duran, Spandau Ballet, Visage — הביאו זוהר, איפור ואופנה נועזת, והפכו את הקליפ ליצירת אמנות. Duran Duran צילמו קליפים בסרי לנקה ובאנטיגואה, ו"Rio" הפך לסמל של עידן שלם. זה היה הרגע שבו ה-New Wave כבש את אמריקה.
אמצע העשור היה הפסגה. Tears for Fears שלטו ב-1985 עם "Everybody Wants to Rule the World" ו-"Shout"; A-ha כבשו את העולם עם "Take On Me" והקליפ המצויר האייקוני שלו; Simple Minds נתנו לדור שלם את "Don't You (Forget About Me)". Depeche Mode התפתחו מלהקת פופ צעירה לאחד ההרכבים החשובים בעולם, ו-The Cure הגיעו לשיא יצירתי עם "Disintegration" (1989).
ה-New Wave מעולם לא באמת הסתיים — הוא רק התפזר ל-DNA של כל מה שבא אחריו. ה-Britpop של שנות ה-90 שאב ממנו, ה-Dark Wave וה-Goth ממשיכים לפרוח, וה-Synthwave המודרני הוא בעצם מכתב אהבה לסאונד ולאסתטיקה של אותם ימים. אמנים בני זמננו — מ-The Killers ועד LCD Soundsystem — חבים את כל קיומם לתנועה הזו.
מי שרוצה להבין את המוזיקה של היום חייב להכיר את ה-New Wave. זו הייתה הנקודה שבה הפאנק פגש את העתיד, שבה האמנות פגשה את הפופ, ושבה מכונה קטנה בשם סינתיסייזר שינתה את העולם. זו לא הייתה אופנה. זו הייתה מהפכה — והיא עדיין מהדהדת בכל מקום שבו מנגנים סינתיסייזר באפלה.