New Beat הוא ז'אנר אלקטרוני בלגי קצר-ימים אך משפיע, שפרח בין 1987 ל-1989. הסאונד שלו נולד בטעות: DJ בלגי (לפי האגדה, Dikke Ronny / Marc Grouls) ניגן תקליט EBM במהירות 33 סל"ד במקום 45, עם פיץ' מוגבר - והתוצאה הייתה ביט אפל, איטי והיפנוטי לחלוטין.
הטראק שמסמן את לידת הז'אנר הוא "Flesh" של A Split-Second - שיר EBM שהואט והפך לדבר אחר לגמרי. הסאונד התבסס סביב טמפו מהונע של 110-120 BPM, אווירה קודרת ודקדנטית, וקטעי קול אירוניים. מועדונים כמו Boccaccio בגנט ו-Ancienne Belgique היו המקדשים שלו, ולייבלים כמו R&S ו-Antler הזינו אותו.
ה-New Beat היה הגשר בין ה-EBM וה-New Wave של שנות ה-80 לבין ה-טכנו, ה-rave וה-hardcore הבלגי של שנות ה-90. הוא הצליל שהפך את בלגיה הקטנה למעצמת מוזיקה אלקטרונית, והשפעתו ניכרת בכל מה שבא אחריו - מ-אסיד האוס ועד גאבר.
לפעמים המהפכה הגדולה ביותר מתחילה מטעות קטנה. בשלהי שנות ה-80, במועדון בלגי, DJ ניגן תקליט EBM במהירות הלא נכונה - 33 סיבובים לדקה במקום 45 - והעולם המוזיקלי לא חזר לקדמותו. הביט שהואט נשמע אפל, כבד והיפנוטי. הקהל השתולל. וכך, בטעות גמורה, נולד ה-New Beat.
הטראק שמסמן את הרגע הזה הוא "Flesh" של הדואו הבלגי A Split-Second - שיר EBM שהפך, במהירות 33, ליצור אחר לגמרי. עד מהרה התחילו אמנים בלגים לייצר מוזיקה במכוון בטמפו האיטי הזה: 110-120 BPM, מלא דרמה, חושך וקטעי קול אירוניים. מועדונים כמו Boccaccio בגנט הפכו למקדשים, ואופנה ייחודית - מכנסי אופניים, עור, אייקונוגרפיה דתית וסמיילי ירוק - הגדירה את התרבות.
הז'אנר התפוצץ ב-1988. "The Sound of C" של Confetti's, שנוצר במקור כקמפיין שיווקי למועדון, הפך ללהיט המוני וקרע את הז'אנר מהמחתרת אל המיינסטרים. שנה לאחר מכן, "Pump Up the Jam" של Technotronic לקח את הצליל הבלגי לכל העולם והגיע לצמרת המצעדים בעשרות מדינות.
אבל הסיפור האמיתי של ה-New Beat הוא ההמשך. הוא היה הגשר: בין ה-EBM וה-New Wave של שנות ה-80 לבין ה-טכנו, ה-rave וההארדקור של שנות ה-90. ברגע שהאמנים הבלגים האיצו את הביט בחזרה והוסיפו לו אנרגיה, נולד הטכנו הבלגי שהפך את המדינה הקטנה למעצמת מוזיקה אלקטרונית. ה-New Beat חי רק שלוש שנים - אבל הצל שלו ארוך עד היום.