Synthwave (המכונה גם Outrun או Retrowave) הוא ז'אנר אלקטרוני מודרני שמשחזר ומאדיר את הסאונד והאסתטיקה של שנות ה-80. הוא נולד במאה ה-21 מתוך אהבה לפסקולי הסרטים והמשחקים של אותו עשור - John Carpenter, Vangelis (Blade Runner), Tangerine Dream ו-Giorgio Moroder.
הסאונד מאופיין בסינתיסייזרים אנלוגיים עבים, תופים עם gated reverb (ההד המתפוצץ הקלאסי של שנות ה-80), ארפג'ים נוצצים ואווירה קולנועית. ויזואלית, הז'אנר חי בעולם של שקיעות סגולות, מכוניות ספורט, רשתות ניאון ו-Grid דיגיטלי - אסתטיקת ה-Outrun שלקוחה ישירות ממשחקי הארקייד.
ה-Synthwave הוא בן הזקונים של ה-Synth Pop וה-New Wave של שנות ה-80 - אותם סינתיסייזרים, אותה נוסטלגיה עתידנית. הפריצה הגדולה הגיעה עם פסקול הסרט "Drive" (2011), והסדרה "Stranger Things" (2016) הביאה את הסאונד לתודעה ההמונית.
יש ז'אנר אחד שמוקדש כולו לרגש אחד: געגוע. Synthwave הוא הסאונד של שנות ה-80 כפי שאנחנו זוכרים אותן - או כפי שאנחנו מדמיינים שהן היו. הוא נולד במאה ה-21, מתוך אהבה עזה לפסקולי הסרטים והמשחקים של אותו עשור, והפך לפסקול דמיוני לסרט מותחן ניאוני שמעולם לא צולם.
השורשים נטועים במוזיקה של ג'ון קרפנטר (Halloween, Escape from New York), בוואנגליס (Blade Runner), בטנג'רין דרים ובג'ורג'ו מורודר. בתחילת שנות ה-2000, יוצרים צעירים בסצנת האלקטרו הצרפתית - ובראשם Kavinsky - התחילו לייצר מוזיקה חדשה שנשמעת כמו פסקול אבוד משנות ה-80. הסאונד נבנה על סינתיסייזרים אנלוגיים עבים, תופים עם הד מתפוצץ, וארפג'ים נוצצים.
הרגע המכונן הגיע ב-2011, עם פסקול הסרט "Drive". "Nightcall" של Kavinsky ו-"A Real Hero" של College & Electric Youth חשפו קהל עצום לסאונד הזה, והפכו אותו מתופעת נישה אינטרנטית לז'אנר של ממש. חמש שנים מאוחר יותר, הפסקול של "Stranger Things" השלים את המהלך והכניס את הסאונד הסינתי-רטרו אל לב התרבות הפופולרית.
מאז התפצל הז'אנר לענפים: ה-Outrun הקלאסי עם אסתטיקת המכוניות והשקיעות, ה-Darksynth האפל והכבד של Perturbator ו-Carpenter Brut, וה-Dreamwave הרגשי של The Midnight. כל אלה חולקים אותו DNA: הסינתיסייזרים של ה-Synth Pop ושל ה-New Wave, אותה נוסטלגיה עתידנית שמחברת בין העבר לעתיד. Synthwave הוא ההוכחה ששנות ה-80 מעולם לא הסתיימו - הן רק חיכו שמישהו ידליק מחדש את הניאון.